לעשות כלום…     

כשהייתי קטן שמעתי לא פעם את המשפט: "לך תעשה משהו מועיל, קח ספר ותקרא…". ברבות הימים הבנתי את המסר הסמוי הגלום במשפט הזה. עליך לנצל כל רגע מזמנך כדי לעשות פעילות שתבטיח לך את העתיד. בחברה קפיטליסטית נדמה שכל רגע ורגע חייב להיות מנוצל עד תומו להשגת מטרה מדידה, ניראית לעין, "תועלתנית".

כשילד עושה משהו שנראה ללא תפוקה הנמדדת על פי מושגי חברת המבוגרים כבעל ערך, מיד דואגים להכניס אותו לשורות ולנתב את האנרגיה שלו למשהו מועיל. אנו חוששים מחוסר היעילות ונלחצים כשהילד אומר "משעמם לי..". מדפי החנויות עמוסים במשחקים: מפתחי חשיבה, "אקדמיים", מכינים את הילד למרוץ כדי לתת לו יתרון לשלב הבא. הוא ילמד לפני כולם את האותיות, ידע מספרים, יגיע לכיתה א' ויצטיין. ואיזה הורה אינו רוצה ילד מצטיין? תגובת ההורים לשעמום הילד מלווה לעיתים באשמה (אנו לא נותנים מספיק גירויים) ומיד קונים לילד את הדבר הבא, הריגוש הבא, המסך העדכני, כדי שלא ישעמם לו.

מפני ששעמום הוא סוג של מילת גנאי, של בזבוז אנרגיה, של עצלות והתבטלות. ייתכן ואם המבוגרים היו לומדים את עולם הילדים, את השונות הרבה בצורת החשיבה, בקצב החיים, בצרכים הם היו מאפשרים לילדים להשתעמם, ולא מפריעים להם כשילדיהם "עושים כלום". ארחיק ואומר שאולי על המבוגרים ללמוד מהילדים איך לעשות כלום ולהישאר בחיים. כשאדם יודע לעשות כלום הוא עשוי להיות חבר בחברת עצמו. לאהוב את עצמו ללא ציון חיצוני, או תגובה כלשהיא מהסביבה. המצב כיום הוא שכל רגע מוקדש כולו כהכנה לשלב הבא בחיים – הגן הוא הכנה לכיתה א', והכיתות, כל אחת היא הכנה לזו שתבוא אחריה, עד לחוף הנכסף – הבגרות.

והבגרות הטובה תעזור לנו אולי לקבל ציון גבוה בפסיכומטרי וזה יעזור לנו להתקבל לאוניברסיטה, למקצוע שנחשב במיוחד… והאוניברסיטה תכין אותנו לשוק העבודה? לעשיית רווחים? לאושר? התשובה היא לא! כמה אנשים עוסקים למחייתם במה שהופך אותם למאושרים? שנותן ביטוי לתשוקותיהם? ליכולותיהם? לסקרנותם? אני בעד לאפשר לילדינו פשוט להיות כאן ועכשיו ובלי להתנצל.

אז הנה מאמר מקסים על לעשות כלום