הרבה הורים שואלים את עצמם מה להגיד לילדיהם? איך לתווך להם את המציאות הקשה? איך מסבירים הרג, הפצצות, חטיפות, ממ"ד?
הפייסבוק מבעבע בשדה קרב תעמולתי, הטלוויזיה המשדרת נון סטופ מראות של בתים חרבים, פצצות ויירוטים, פרשנים משתמשים במילים כמו: מיטוט, החרבה, הרחבה, חזית, כוחות ועוד מטרמינולוגיית המלחמה. העיתונים זועקים בכותרות ותמונות מלוויות הנופלים.
בואו ננסה לרגע לקרוא על המצב מזווית הראייה של ילד:
"בזמן האחרון יש כאן מלחמה. ההורים שלי עסוקים מאוד. כל הזמן מדברים על מה יהיה. הם פחות פנויים להיות איתנו הילדים. יותר מתמיד הם מול המסך…מסך הטלפון, מסך המחשב, האייפד. כל כמה דקות מסתכלים ומדווחים אחד לשני על מה שקראו: "אזעקה בשפלה", "ירו צפונה", "3 חיילים מתו אתמול", "חטפו חייל", "מצאו 32 מנהרות".
מה כל זה אומר עבורי (הילד)?
אם לקחו חיילים – כשאגדל ייקחו גם אותי? אם הרסו בתים – גם הבית שלי יכול להיהרס? אם אח של נדב מת – דוד שלי אלי יכול למות? אם אבא של נתן הלך למלחמה – גם אבא שלי ילך ואולי לא יחזור? אם הורגים יהודים…אני יהודי…יהרגו גם אותי? אם חטפו – יכולים לחטוף גם אותי?
השאלה: אז מה אומרים לילדים בשעה זו? למה חושפים אותם?
התשובה לכך מורכבת ממגוון שיקולים שעלינו לקחת.
הראשון הוא גיל הילד. ככל שהילד קטן יכולת ההנכחה של המציאות הרחבה, הפוליטית, ההיסטורית המופשטת פחות מפותחת. מושגים כמו "העם היהודי", "הסכסוך עם הערבים", "מלחמה" ועוד.. פחות מובנים ולקוחים מעולם החוויות שלו ולכן קשה לו לעכלם. ככל שהילד גדל הוא עצמאי יותר, חשוף יותר ויכול להבין מושגים כמו: "מדינה", "מלחמה", "הפסקת אש".
מעבר לכך השאלה מה מטרת ההורים? על ההורה להגדיר לעצמו מה הוא רוצה להשיג בהסברו.
לדעתי המטרות שלנו בשיח עם הילדים הן:
1. חיזוק הביטחון של הילד.
2. שיפור הבנת הילד את העולם.
3. חיזוק הדיאלוג והקשר הורה – ילד
4. צמצום תחושות פחד וחוסר אונים.

עלינו לבחון את עצמינו ההורים דרך הקריטריון: האם ההסברים שלי / התמונות שילדי חשוף אליהן / המעשים שלי / המילים שאני אומר – מחזקות אותו, משפרות את הבנתו, יוצרות אצלו תחושת לגיטימציה לדבר על הכל (גם על דברים שמביכים אותו..), האם הוא פחות מפחד?
רשימת אל תעשה:
1. לא לשקר – גילוי השקר מערער אצל הילד את תחושת האמון בהוריו ובמבוגרים.
2. כבו את מסך הטלוויזיה או לפחות צמצמו בצורה משמעותית את זמן הטלוויזיה – הטלוויזיה משדרת תמונות, מילים ואווירת חירום קשה. הצפייה הממושכת מייצרת תחושת חוסר וודאות וחוסר אונים. תמונות שנחקקות בזיכרון ומעוררות פחד. לילד אין מה לעשות עם שטף המידע שנשפך מערוצי הטלוויזיה.
3. זהירות פייסבוק! הפייסבוק הוא כיום אחד מערוצי התקשורת המרכזיים. הוא מנקז מנה גדושה של שיח אלים, משתלח, כמעט ללא צנזורה ובקרה. החשיפה של ילדים לפייסבוק פוגעת לדעתי ביכולתם ללמוד את המציאות.
4. בדקו את עצמיכם! בסערת הרגשות רבים משתמשים בטרמינולוגיה קיצונית כלפי הפלשתינאים: מפלצות, חיות אדם, רוצחים, צמאי דם, בהמות, משתמשים בילדים שלהם, כלבים, זונות, צריך לרצוח את כולם, צריך להחריב את כל עזה, להרוג אחד אחד, מוות לערבים וכו' המילים האלה יוצרות השחרה, הפחדה, חוסר אונים אצל הילדים. איך מתמודדים עם מפלצת? למה הרוצחים רודפים אחרינו? האם אני אמות? למה אבא שלי רוצה להרוג? ועוד הרבה שאלות שמייצרות אצל הילד תחושה שהוא חי בשדה קרב ונשקפת לו סכנה.
רשימת עשה:
1. לעודד את הילדים לדבר על מה שהם חושבים ומרגישים, לעודד אותם לשאול כל שאלה שעולה אצלהם.
2. להימנע מלשפוט את הילד על הדברים שעולים אצלו. שיפוטיות יוצרת הסתגרות.
3. לשתף את הילדים ברגשות שלנו, לא בצורה דרמטית אלא מתונה. יש הבדל בין להגיד לילד: "אני מודאג מהמצב ומקווה שנצליח להתגבר עליו" לעומת: "הערבים רוצים להרוג / לרצוח אותנו כי אנחנו יהודים".
4. להתרכז בעשייה, ביצירה, במשחקים, בהפעלת החושים – לצייר, לבשל, לסדר, לקרוא, להקשיב למוזיקה, לפסל, לנטוע, לקטוף ועוד פעילויות שילדים אוהבים. עשייה אקטיבית מחזקת את הביטחון. ישיבה פאסיבית ובהייה מקטינה אותו.
5. ההסברים על המצב יכולים להילקח מתוך עולמו של הילד.
– למה יש מלחמה? "לפעמים אנשים רבים על משהו ולא מצליחים למצוא פתרון". הילד חווה לא פעם ויכוח או ריב עם ילד אחר על צעצוע – הוא יכול להבין.
– למה ילדים מתים במלחמה? נוכל להשיב לו: "ילדים לא קשורים למלחמה, לפעמים הם נפגעים וזה מאוד מצער, צריך להימנע מלפגוע בילדים".
– למה יורים טילים? "לפעמים בני אדם לא מצליחים להסכים בויכוח ובוחרים בדרך אלימה כדי לפתור את הבעיות, אנחנו יודעים שזה לא הדרך הנכונה לפתור בעיות".
– יחטפו גם אותי? אתה בבית איתנו, לא חטפו ילדים במלחמה. אמא ואבא עושים הכל כדי לשמור עליך.
– מה יהיה אם…(כל מיני תסריטי אימה)? דברים לא טובים יכולים לקרות לנו. אבל אנחנו ביחד, מאמינים שאנחנו יכולים להתמודד עם קשיים ובעיות ואנחנו נעשה את זה.
והערה אחרונה..
אין קשר בין פוליטיקה לשיח בריא עם ילדים. אנחנו לא רוצים שילדינו יגדלו בפחד וחרדה ללא קשר לדעותינו הפוליטיות. עלינו להיזהר משיח אלים, עבורנו קודם כל אבל גם כדי שילדינו לא יאמצו אותו. מי שמזרים רעל לאדמת הגידול, עוד עשוי להיפגע ממנו בעתיד.

לכל התלבטות, התייעצות, תמיכה מוזמנים ליצור איתי קשר ב azi-cbt@gmail.com

עזי

סרט מצויין על חרדה חברתית

דיכאון הוא אחד מהקשיים הנפוצים ביותר בתחום הנפש. הארכת תוחלת החיים והשינויים הרבים שחלו בחברה האנושית מרחיבים את אחוז הסובלים מדיכאון. סימני הדיכאון העיקריים הם: ירידה בתאבון, הפרעות שינה ועייפות (במישור הפיזי), עצבות, יגון, חוסר הנאה, ירידה בחשק המיני, כעסים, ריקנות (במישור הרגשי), שנאה וביקורת עצמית, הססנות וקושי בקבלת החלטות, ירידה בזכרון ובריכוז, מחשבות שליליות עד אובדניות (במישור הקוגניטיבי). הסיבות לדיכאון הן מגוונות אבל יש תמימות דעים במחקר שדיכאון ניתן לטיפול, לעיתים במקביל לטיפול תרופתי.

אז האם לקחת תרופות? האם לפנות לטיפול מקצועי? האם ניתן להתמודד לבד עם הדיכאון? כמה זמן נמשך טיפול? איך נוצרת מוטיבציה לשינוי? האם ניתן להעריך אחוזי הצלחה?

לפרטים נוספים ובניית תוכנית טיפול מוזמנים לפנות אלי למייל: azir111@gmail.com

מצורף סרט מקיף העוסק בשאלות ובנקודות המרכזיות סביב הדיכאון: